במקום שבו חקרו בעבר כתבי־יד – אנחנו חוקרים כתבי־גוף.
שני מופעי מחול שמבקשים לספר סיפור, לגעת בדיבור, לייצר חיבור.
בתוך “הארכיון” – בית חדש לאמנויות הבמה, בלב המבנה הישן של הספרייה הלאומית.
תמי ורונן יצחקי מארחים מדי ערב יוצרות שונות.
ולאחר המופעים – שיחה פתוחה, על כוס יין, עם שאלות של זמן, גוף וזיכרון.
שיחה שהיא גם מעבר למילים.
י־ם רהט
מאת תמי ורונן יצחקי, זהר קרני, דני אלטר וקאיד אבו לטיף
הדַחִיַּה – ריקוד גברי טקסי מהחברה הבדואית – מקבל חיים חדשים בגוף הנשי.
שפה עכשווית נפרשת מתוכו, וחולמת גן עדן מדברי, תנועות של מזרח תיכון, עתיק וחדש גם יחד.
אסתר
מאת ובביצוע נטע צור
חיפוש של שייכות נשית בתוך כוחות מנוגדים: לדחוף, למשוך – ולפעמים גם להרפות.
רביע
מאת אורלי פורטל
כוריאוגרפיה בהשראת רַבִּיע אל-עדוויה, מיסטיקנית סופית מהמאה ה־8.
טקס מחול על אהבה ואחדות, לצלילי מוזיקה פרסית סופית ולשיריו של ג’לאל א־דין רומי.