הם היו ההיפים המזרחיים היחידים בשכונה.
בין ג’ניס ג’ופלין לבוב מרלי, בין תקליטים לבין מרק תימני של סבתא –
חיו באמונה שהעולם עוד ישתנה.
ואני?
הייתי ילדה חנונית, מהפריפריה, בשנות התשעים –
כשעוד היה צריך להכין שיעורים, גם אם אין שולחן.
כשעוד חלמנו על שלום.
"יומני הבית השרוף" הוא מסע מוזיקלי־תיאטרלי, אישי ופוליטי,
שנכתב מתוך זיכרונות של ילדה,
ומתנגן בקצב של אופרת ראפ.
